אין זמן ! 

הזמן שלנו קצוב וקצר, ועדיין אנחנו חיים בתחושת ביטחון אשליתית שיש זמן, כשאף אחד אינו חסין. אנחנו יודעים לדקלם היטב ומבינים ברמה השכלית שאין זמן… אבל מה זה באמת אומר? איך מיישמים ברמה היומית? והאם רק תהליך אובדן וחווית מוות יעירו אותנו לזמן שהולך ואוזל?

קל לראות מבחוץ על אחרים. לרצות שיתעוררו מדיכאון, שידעו לנצל את הזמן, שינסו לשמוח מהדברים הקטנים גם בתקופות חשוכות של מחלה. ניסיתי להאיר לעורר, לעזור.. בזמן שישנו עיוורון למה שמתחולל בתוכנו.

כשמסתכלים פנימה, בישרות לב, רואים שאנו חיים עם מסכות, מתחזקים אגו, עסוקים בדיבורי סרק, מפחדים לחשוף רגשות, מפחדים מבדידות, רוציםלצאת מהמצב, אבל מחכים ולא עושים דבר. מתאמצים להראות שהכל בסדר…. מבזבזים זמן יקר.

כדי להשתחרר מאוטומטים דפוקים, ולהתחיל לדייק בזמנים, לא מספיק רק לראות. ראייה כנה היא רק התחלה. יש צורך בהבנה יישומית. כלי מדיד שאפשר ליישם ביום יום. הכלי הוא דיבור נקי ודיבור אמת, תוך שחרור אחיזה בתוצאה.

דיבור כן ונקי, בלי אג’נדות, בלי מניפולציות. המחשבות חולפות בראש, ולעיתים מאתגר להסיט אותן, אבל על המילים ניתן לשלוט, אם בוחרים לתרגל. אפשר לשתוק כשנורא רוצים לרכל, או לספר שוב סיפורי גבורה… ואפשר גם לדבר ולחשוף רגשות במיוחד מול קושי.

דיבור נקי מביא לתזוזה וחודר לנפש. לעיתים התקרבות, לעיתים ריחוק ופרידה. התוצאה אינה משנה, גם כשהיא כואבת. בחלק מהמקרים נצליח, בחלקם ניפול, אבל העיקר שנזכור לקום ולנסות שוב.